ביהמ"ש דחה ערעור לסעד הצהרתי לפיו, הענקת תנאי פרישה שונים מהווה אפליה פסולה

השופט י' אלון:

1.        המערערים נמנים על קבוצה של 62 גמלאי קואופרטיב "דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית" (להלן: דן), אשר פרשו מעבודתם במהלך השנים 1982-83.

           המשיבה הינה קרן הגמלאות של חברי דן (להלן: הקרן). על פי תקנון הקרן, סכסוכים ומחלוקות שבינה לבין הגמלאים, יופנו לבוררות של "משפט החברים בברית הקואופרציה". החלטות הבוררות תהיינה כפופות לערכאת ערעור נוספת של בוררות בפני "רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות".

           בפני גופי הבוררות הנ"ל התנהלו תביעות שהגישו מאות מגמלאי דן לעניין רכיבי שכר שונים שיש להכלילם בחישוב פיצויי הפרישה שלהם. בסופו של אותם הליכי הבוררות נתקבלה התביעה, ובסיס השכר לחישוב הפיצויים הורחב בהתאם. אולם, ככל שהדברים אמורים במערערים (וביתר חברי קבוצת ה-62) שמועד פרישתם היה כאמור לעיל ב-1982-83, נקבע בפסקי הבוררות כי תביעתם זו התיישנה ומטעם זה היא נדחתה. פסיקה זו נתאשרה בסופו של דבר על ידי בית המשפט בהתאם לחוק הבוררות, ונעשתה חלוטה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 18.12.95.

           חלפו שנים, והתברר למערערים כי בשנת 2001 קבוצת גמלאים נוספת של דן פנתה בתביעות דומות כנגד הקרן בפני גופי הבוררות הנ"ל. הקרן העלתה גם בעניין הקבוצה הנוספת את טענת ההתיישנות, אולם בטרם הוכרעה התביעה בבוררות הגיעו הצדדים לכלל הסדר פשרה לפיו הסכימה הקרן לקבלת מקצת מתביעותיהם תוך ויתור על טענת ההתיישנות. במסגרת אותו הסדר פשרה נכלל "סעיף סודיות", ובו התחייבות הצדדים שלא לגלות את תוכן ההסדר לאחרים.

           בעקבות כך פנו המערערים בתביעה לבית המשפט המחוזי לסעד הצהרתי, ולפיו הענקת תנאי פרישה שונים על ידה מהווה אפליה פסולה וכי עליה להחיל גם בעניינם שלהם את התנאים שהסכימה להם בהסדר הפשרה עם האחרים, וזאת על אף ולמרות הקביעות בדבר התיישנות תביעתם.

           בית המשפט קמא דחה את תביעתם, ועל כך ערעורם זה שבפנינו.

2.        המערערים אינם חולקים כי מכוח פסק הדין החלוט שבו נתאשר פסק הבוררות שבעניינם קם מעשה בית דין ולפיו תביעתם נגד הקרן התיישנה. אולם טוענים הם, כי אין בהתיישנות ובמעשה בית הדין כדי לחסום את תביעתם הנוכחית והמחודשת. זאת, הואיל ובמועד מאוחר לאותו מעשה בית דין הסכימה המשיבה (בשנת 2001), בהסכם פשרה שערכה עם קבוצת גמלאים אחרת, לוותר על טענת ההתיישנות שהעלתה כנגדם.

           לטענתם, נוצר מצב בו שתי קבוצות גמלאים של דן - המערערים מצד אחד והקבוצה האחרת מצד שני - זוכים לתשלומים בשיעורים שונים מהקרן, על אף שמבחינה מהותית ההתיישנות בעניין המערערים זהה בעובדותיה להתיישנות בעניין הקבוצה האחרת. לטענתם, המדובר באפליה פסולה, וכנאמר בסיכומיהם בבית המשפט קמא:

"השאלה העומדת לדיון ... הינה, האם רשאית קרן פנסיה לפגוע בזכות החוקתית לשוויון ולהפר אותה באופן סלקטיבי, ללא כל בסיס לגיטימי מותר והגיוני.

האם רשאית הקרן לנהוג ביחס מפלה בין שווים, בהעדר תשתית ראויה ובהעדר כל נימוק איתן להצדקת חלוקת כספים לפי מפתח חלוקה עלום המנוגד לעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית".

           בנסיבות אלו, טענו וטוענים המערערים, נדחות טענות הקרן בדבר התיישנות ומעשה בית דין מפני טענת האפליה הפסולה.

3.        בית המשפט קמא (כבוד השופטת ע' ברון) דחה טענתם זו של המערערים, לאחר שמצא כי הנחת המוצא של המערערים בדבר "שוויון הקבוצות" מוטעית  ולא נכונה.

           קבוצת המערערים ניהלה בשעתו הליכי בוררות נגד הקרן ותביעתם נדחתה בסופו של דבר בפסק הבוררות מתוך כך שנקבע כי התיישנה.

           פסק הבוררות אושר בבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות לערער שהוגשה בעניין זה לבית המשפט העליון נדחתה בנובמבר 1995. מכאן ואילך - נעשה פסק הבוררין לפסק דין חלוט וממצא ההתיישנות למעשה בית דין.

           לעומת זאת, חברי הקבוצה השניה פתחו בהליכי בוררות בשנת 2001. גם בעניינם העלתה הקרן טענת התיישנות, אולם טענה זו נדחתה בערכאת הבוררות הראשונה. הקרן ערערה על כך לערכאת הבוררות השניה (בהתאם להסכם הבוררות הקבוע בתקנון הקרן), ובטרם דיון לגופו של ההליך הגיעו הצדדים להסדר פשרה.

           קבוצת המערערים הנ"ל כללה מאות תובעים, כאשר רק ביחס לחלק מהם נטענה על ידי הקרן טענת ההתיישנות. בהסכם הפשרה נקבע סכום מרכיבי השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי הפרישה של כל חברי קבוצת התובעים הנ"ל, ובין היתר נקבע באותו הסכם פשרה כדלהלן:

"מובהר כי גובה התשלום נקבע, בין היתר, בהתחשב בעמדת הקרן כי על חלק מהתובעים חלה התיישנות עוד ביום 24.9.90, וכן בטענות ההתיישנות של הקרן גם לגבי יתר התובעים ובטענות נוספות של הקרן לגופו של עניין...".

           דהיינו, הסכם הפשרה עם הקבוצה האחרת נעשה שעה שטענת ההתיישנות שהעלתה הקרן בעניין מקצת מחברי אותה הקבוצה טרם נתבררה בהליכי הבוררות, טרם הוכרעה בפסק בוררות וטרם אושרה בפסק דין.